<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' הרשאה פ"ב</h1>
<h2>דף צד.</h2>
מי שיש לו קרקע תחת יד אחד או מטלטלין פקדון ורצה לעשות שליח לדון עם זה ולהוציא הקרקע או הפקדון מתחת ידו הרי זה כותב לו הרשאה. וצריך לקנות מידו שהרשהו, ואומר לו, דין וזכה והוציא לעצמך וכיוצא בעניינים אלו. ואם לא כתב לו לא יכול לדון עמו, מפני שהוא אומר לו, אין אתה בעל דיני. אע"פ שכתב לו כן אינו אלא שליח וכל מה שיזכה הרי הוא של משלחו, שכן פוסק (ל)שם [ב"ק ע' ע"א], והלכתא שליחא שווייה. וכל ההוצאות שיוציא השליח על דין זה שהורשה בו המשלח חייב בהן, שכך כותבין בהרשאה, כל שתוציא בדין זה עלי לשלמו. אמר אביי, אם הקנה לזה המורשה שליש או רביע מה שיש לו ביד חבירו הרי זה דן על הכל, הואיל ודן על חלקו והרי הוא בעל דינו בחלקו דן על הכל. ואחד מן האחין שלא חלקו או מן השותפין, שבא לתבוע תובע על הכל, הואיל ויש לו חלק בזה הממון אין צריך הרשאה משאר שותפין, אין שותף האחר יכול לומר לשותפו, אני הייתי תובע טענות אחרות ומחייב(י) בעל דיני, שהרי אומר לו, למה [לא] באתה לתבוע גם אתה. לפיכך אם היה במדינה [אחרת] יכול לחזור על בעל הדין ולדון ולומר לו, אני איני מודה בכל מה שטען שותף שלי. לפיכך יכול הנתבע לעכב ולומר לזה, או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה, שהרי ממון שניכם בידי ושניכם בעלי דיני ולמחר יבא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא.
